ערכים

האומץ והמאבק של אם עם ילדה עם מוגבלות מוטורית

האומץ והמאבק של אם עם ילדה עם מוגבלות מוטורית


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

הם סיפורים קשים ולעיתים גם קשה להטמעה. אולי זו הסיבה שהרבה פעמים כדי להגן על עצמנו אנו מפנים עורף אליהם. אבל מדובר במציאויות שנמצאות שם וצריכות להופיע. היום אנו רוצים לחלוק אתכם את סיפור המאבק, האומץ, המאמץ ובעיקר, של אהבה רבה אם עם ילדה עם מוגבלות מוטורית.

הפרספקטיבה שהעבודה שלי נותנת לי מאפשרת לי להעריך את זה, להגיע לאותו מקום, לא כולנו מטיילים באותו מסלול ושהחיים, לפעמים, אינם עניין של זמן.

בתשע מתחיל יום העבודה שלי. באותה תקופה התלמידים שלנו מגיעים וביניהם, מריה חוסה, סטודנטית עם מוגבלות מוטורית ואינטלקטואלית, ראייה נמוכה ובריאות עדינה מאוד, הזקוקה לליווי יומיומי של אחות בכיתה.

אתה צריך הרבה טיפול ותשומת לב קבועה מרגע שאתה קם עד שאתה הולך לישוןל. הוא ככל הנראה שביר ופגיע מאוד: יש לו הגנות נמוכות והוא חשוף לתפוס כל נגיף ביתר קלות מאחרים. בלידתו הרופאים נתנו לו רק שלושה חודשים לחיות, אבל הוא כבר למעלה ממאה ושבעים וחמש, שכולם משלימים כמעט את חמש עשרה שנותיו. היא, כמו מומו הקטן, התעלמה מהזמן, רק רצתה לחיות.

עם ההגעה, מוכנה לפני כולם, היא צופה בנו בזהירות, ואחרי כמה שניות שעוזרות לה למצוא את דרכה, היא מחייכת לנו חיוך ועומס נשיקות לשמחתנו. מריה חוסה לא מדברת, היא רק זורקת פרצים חיבה והודעות עטופות בנשיקות, וכשמשהו או מישהו לא אוהב אותם, היא מסובבת את ראשה, כי מבחינתה יש מחוות ששוות אלף מילים. יושבת בכיסאה והיא לובשת שמלה יפה. כמו בכל יום היא נראית זוהר, זוהר, שמח, חי; מוכנה לעבוד ולהפיק את המרב מהיכולות שלה.

כך מתרחש הקשר הראשון שלנו. היום מתחיל לכולם, אם כי עבור מריה חוסה עבר זמן רב מאז.

בינתיים, בבית, אמה עושה עכשיו הפסקה קצרה. הם התחילו את היום ביחד. שלה, כמו כל האימהות, מתחיל לפני ילדיהן, אבל במקרה זה, עם ילדה עם המאפיינים של גיבורנו, קצת מוקדם יותר אם אפשר.

זה כל כך שווה מאמץ, במיוחד בגלל שהוא רואה אותה מאושרת וזה נותן לו שלווה וכוח כאשר, עם הרחובות עדיין שוממים והלילה שנשפך עליהם, צליל השעון המעורר זוחל פנימה, נאמן למינויו. ואז קרן אור עוברת בביישנות את העגום ומביטה אל החלל מחלונו ומודיעה שהוא שש בבוקר. זה מתחיל עכשיו, כמו בכל יום, ספירה לאחור מסחררת. כמעט שלוש שעות קדימה המוקדשות למשפט הזמן לבתו, והכל בכדי שתגיע לתשע בערב היא במצב מושלם ויכולה להתחיל את יום הלימודים.

הדבר הראשון הוא לקפוץ מהמיטה בהתלהבות, בידיעה שיש לך רק כמה דקות לעצמך. מקלחת מהירה וקפה ערמומי מחכים לכם. עד מהרה, מהחדר הסמוך, כמה נשיקות מהדהדות בשתיקה, הן אלה שהילדה זורקת על האם, מזהירה אותה שהיא מחכה לה, שהיא כבר ערה, מוכנה ומסירה כדי לטפל בה.

זה הרגע של המפגש הראשון ביניהם, של איחוד המבטים, של הקשר של החיוכים, של טוהר הרגשות. ללא זמן להפסיד ועדיין עם טעם ארוחת הבוקר על שפתייך, מתחיל הטקס שחזר על עצמו מאז ימי קדם. ראשית, כשלושים דקות של תרסיסים לתחילת ההפרשות שהצטברו בלילה. הנערה ריססה באדים, האם מלאה בסבלנות, טקס הכרחי שיקל על מריה חוסה לבלוע משלוח של פירות כתושים כדי להקל על המשקל הנמוך שלה, ולא פחות מזה, של ארסנל הכדורים, יותר מעשרה מדי יום והעונתיות (שאם אין סיבוכים נוספים).

זה לא עסק קל, הילדה הקטנה לא אוהבת כדורים ומתנגדת. יש חילופי מבטים, קמטים מכווצים, מחוות תורות, דמעות נופלות. לבסוף, מוזיקה מצילה שיוצאת משום מקום מטילה עצמה על הסצינה בה מרגיעה את הנערה, שנחטפת על ידי התווים, מוסחת, רגע שהאם מנצלת אותו כדי להשלים את המשימה. זמן אבד, אבל מעטים הדברים חשובים בחייה של הילדה כמו רפואה, מותרות שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לבזבז. נסיבה זו יוצרת אצל האם הרבה אחריות וחרדה, משהו הגיוני כאשר בריאות בתה מונחת על כף המאזניים.

בעקבות המוקץ מייעצים לאחר מקלחת טובה. הזמן, שברגעים אלה אינו רץ אלא עף, גוזל הפוגה קטנה. ניחוח הבאלמס וקולה החם של האם מנקים ומרגיעים את הילדה הקטנה שלנו. מעשה זה הופך לרגע קטן ביום למשחק, לחיזוק הקשר, לחלוק מבטים עמוסים בהודעות שרק הם יודעים לפרש.

חזרה למציאות שוב. כמה דקות להלביש אותה ולהפוך אותה יפה כי עד מהרה קמה אליסיה, הבת השנייה. בשלב זה, זה הרגע בו האם עובדת קסם והופכת לחלוקה, כל-קיימת. מבלי לאבד את הראיה של האישה המבוגרת המוכנה, היא מטפלת באליס הקטנה, שלמרות שהיא מאוד אוטונומית, זקוקה לטיפול מצד האם.

השעות עברו מבלי ששמו לב. במרחק האוטובוס הישן מתקרב בקצבו העייף והאיטי, הזמן שמשמש לנגיעות הסופיות. מריה חוסה, שחשה זאת, רועדת בכיסאה בכוח להאיץ את צעדתה. הוא אוהב ללכת לבית הספר. יש רגע להיפרד, מספיק ששניהם יתנשקו זה בזה.

האם שרואה אותה מתרחקת בשמחה נפרדת ביד אחת, ואילו עם השנייה היא מחזיקה את זו של בתה השנייה. יש עוד כמה דקות עד שתשע בערב, ועכשיו הוא משקיע אותם בחיבוקים עבור אלישיה, את כל אלה שהוא לא נתן לה לפני כן, ואולי גם את אלה שהוא לא יוכל לתת לה אחר כך.

מחר תחזור על אותה סצנה. מריה חוסה תגיע איתנו לבית הספר, אך לפני כן, נלחם קטטה חדשה בבית ההוא נגד השעון והאלמנטים. אף אחד לא מתלונן, זה מה שהיה להם לחיות. זה לא טוב יותר או גרוע יותר, זה לא קל או יותר מסובך, זו המציאות שלהם והם לא רוצים את זה בדרך אחרת. הם יודעים, מאז שנולדה מריה חוסה, שהם לא צריכים לשים לב לזמן, פשוט ללמוד להתמודד עם זה, להבין איך לעצור את זה, ובמרחב האינסופי הזה שנשאר, הרפה וחיה.

אתה יכול לקרוא מאמרים נוספים הדומים ל- האומץ והמאבק של אם עם ילדה עם מוגבלות מוטורית, בקטגוריית ניירות ערך באתר.


וִידֵאוֹ: אנשים עם מוגבלויות מחפשים אהבה (מאי 2022).